במהלך דרכי המקצועית פגשתי ועדיין פוגשת לא מעט הורים. הורים לילדים קטנים, למתבגרים וגם הורים לבוגרים ולכולם, טוב כמעט ממש לכולם, מכנה משותף והוא- הרצון הכן והטהור שלילד שלהם יהיה טוב.

חלקם לא מצליחים לעשות את זה כי הם אינם פנויים רגשית, תיק הרגשות שלהם עמוס כל כך עד שהם אינם מצליחים לראות את הילד שלהם מבעד למשקפיים צלולים, אלא דרך משקפי העומס, הכעס, חוסר האונים.

חלקם לא מצליחים כי הם מרגישים שאין להם דרך, או כלים ללכת בדרך והם מרגישים אובדי עצות ומתוסכלים.

חלקם לא מבינים איפה הילד מתחיל והם נגמרים - יש ערבוב בין הצרכים והשאיפות שלהם עצמם לבין אלו של הילדים, אז הם מנסים לשנות את הילדים ואת הסביבה כך שיתאימו לתבנית שנוצרה בראשם ואז מפספסים את הילד שעומד מולם.

חלקם מספרים לעצמם סיפור שסופר בליבם כל כך הרבה פעמים עד שהוא הפך להיות האמת היחידה וכל דבר אחר שסותר את הסיפור מיד מושלך הצידה והם מאמצים לליבם את מה ש"מסתדר" עם הסיפור שבראש.

חלקם עושים מה שעשו הוריהם. כן, גם אנשים שיש להם ביקורת קשה כלפי הוריהם עושים פעמים רבות את אותו הדבר בדיוק (ואיך אפשר לא להבין אותם כשהם אינם מכירים משהו אחר?) או לחלופין עושים את ההפך הגמור (והרבה פעמים נראה את אותו האפקט רק מהצד השני פשוט).

מלבד כל אלה יש עוד הרבה סיבות למה זה לא מצליח:

  • עייפות. תשישות מעומס היומיום. מהשחיקה בעבודה,בזוגיות, בחיים.
  • תחושת חוסר בטחון בהורות - המחשבה שיש בחוץ מי שיודע יותר טוב והתשובות נמצאות אצלם.
  • חשש להתעמת עם מה שיעלה בדרך ואז כמיהה ש"מישהו יתקן לי את הילד" והשקט יבוא על כנו.

כל אלה הם דברים שנתקלתי בהם במפגש עם הורים אוהבים, מסורים, משקיעים הרוצים בכל ליבם בהצלחתם ובאושרם של ילדיהם ובכל זאת, זה לא תמיד עובד.

מהמפגשים שלי עם הורים הגעתי לכמה מסקנות שמשמשות אבני דרך בגישה שלי להדרכת הורים:

1. אין באמת אפשרות  לפתור את הבעיה בעזרת "טיפ". יש אמנם בעיות שמשותפות לכלל האנושות אבל כל מקרה הוא ייחודי ובעל נסיבות מאוד ספציפיות הדורשות התייחסות ספציפית. המחשבה שטיפ באינטרנט יפתור את הסבך היא פנטזיה.

טיפים לגידול ילדים באינטרנט. אין תחליף למפגש קבוע עם איש מקצוע

                            טיפים לגידול ילדים באינטרנט. אין תחליף למפגש קבוע עם איש מקצוע.

2. אין באמת אפשרות לתת מתכון. קשה לדעת מה המתכון המתאים למשפחה כשלא מכירים את התבלינים, את הטעמים המועדפים, את סגנון הבישול שלה, את המצרכים העומדים לרשותה. לתת מתכון יכול לתת תחושת שובע רגעית אבל אחר כך נהיים שוב רעבים לא? צריך ללמוד לבשל לבד. ללמוד מיומנויות בישול וקריאת מתכונים זה שונה מאוד מאשר לקבל את האוכל מוכן.

אי אפשר לספק מתכון מבלי שנדע מה הצרכים והמצרכים העומדים לרשותכם

                                אי אפשר לספק מתכון מבלי לדעת מה הצרכים והמצרכים העומדים לרשותכם.

3. קשה להכיר בכך שדברים לא עובדים- ובאותה מידה זה גם אמיץ לבוא לשבת מול מישהו "מבחוץ" ולחשוב יחד איך אפשר לעשות אחרת, איפה לסיפור שלי יש זוויות נוספות שאני כהורה לא רואה לבד. אז זה קשה, זה אמיץ וזה שווה את זה.

4. אם ההורה יכיר את עצמו ואת המקומות שמפעילים אותו הוא יוכל לגשת לילד שלו ממקום אחר. מפוכח יותר. ברור יותר. נפרד יותר.

5. אם ההורה ילמד קצת אודות הסיבות להתנהגות הילד, יכיר אותו מן הפנים אל החוץ - התגובות בהכרח ייראו אחרת. אין ספק שהורה שרואה את ההתנהגות של הילד שלו כ"דווקא" המופנה כלפיו, ינהג אחרת לגמרי מהורה שמבין שהתנהגות הילד נובעת ממקור פנימי אצלו/ שלב התפתחותי/ צורך של הילד.

את כל אלה אפשר ורצוי לעשות בפגישות אחד על אחד ולנסות לגשת להורות ממקום אחר.

התהליך הזה שבו ההורים צועדים ולצידם איש מקצוע שמאיר עם פנס או משאיל סולם או מסייע ללמד לקרוא מפה הוא תהליך מרגש, מלמד ומעשיר שנותן פתרונות והבנה לטווח ארוך ולא רק "מכבה שריפות".

ואתם - איפה הדברים פגשו אתכם? מוזמנים ליצור עמי קשר.